<h1>שו"ת התשב"ץ ח"א סימן פ"ה</h1>
<h2>דף ו.</h2>
זה נראה לי בזה לענין הלכה, אבל לענין מעשה אני חושש לדברי הרמב"ן ז"ל שלא לקדש עליו ולא לצאת בו בארבע כוסות. ומיהו לענין הבדלה אני נוהג להבדיל עליו, דעדיף טפי משיכר אפילו היכא דאיתיה חמר מדינה, שהרי חשוב הוא ועולה על שולחן מלכים, ואפילו ליתיה חמר מדינה לא מסתבר למיפסליה אפילו לדברי הרמב"ן ז"ל. ומה שכתבת בשם בעל אורחות חיים ז"ל כל שאין מקדשין עליו אין מבדילין עליו חוץ מן השיכר וכו', זה הכלל לא מצאנוהו בשום מקום. ושמא המחבר ההוא ז"ל סובר דחמר חוריאן כשר הוא לקידוש, ואם כך הוא דעתו ז"ל אפשר להתקיים כללו, אבל לדברי הפוסל חמר חוריאן לקידוש וכן יין שנפל מעט דבש ויין מבושל לדעת הרמב"ם ז"ל, אף על פי שאין מקדשין עליהם מבדילין עליהם, ואין למדין מן הכלל הזה ואף על פי שנאמר בו חוץ, שהרבה הקלו בהבדלה יותר מבקידוש, לפי שהקידוש הוא מן התורה כדאמרינן [פסחים ק"ו ע"א] זכרהו על היין בכניסתו, וההבדלה אינה אלא מתקנת אנשי כנסת הגדולה כדאמרינן בפרק אין עומדין [ברכות ל"ג ע"ב], וכשאין שם כוס סגי להבדיל בתפלה, וכשיש שם כוס כל דהו אף על פי שאינו כשר לקידוש, כגון שיכר כשהוא חמר מדינה או חמר חוריאן לרמב"ן ז"ל ומבושל ושנתערב בו מעט דבש להרמב"ם ז"ל, מבדילין עליו, שהדעת נותנת דהני עדיפי טפי משיכרא, ולא בעי דלהוו חמר מדינה, דהא ודאי הוא, בין שרוב שתיית בני העיר הוא ממנו בין שלא תהיה רוב שתייתם ממנו. כך נראה לי.
